למען תספר... |
|
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר... סיפורים רבים יש בעולם, לסיפורים אין סוף. ובכל יום ורגע מתחדשים אין ספור סיפורים. ואילו יבקש האדם להכיר ולדעת עוד ועוד סיפורים הרי יאבד זמנו בהבל ריק ובהלה ויתרחק מן העסק המרכזי העיקרי היסודי הראוי לו-לכן באה התורה ומיקדה אותנו ואמרה מה לספר ובפני מי לספר, ואילו נשים מגמתינו לעשות זאת כראוי אפשר שנשלים חובתינו ונתפנה לעסוק בתוספות אשר ניתן לעסוק בהם בפנאי. אולם אני ברמה כללית ואישית מתנגד לפנאי משוחרר ודוגל בתמצות ואני סבור כי בדברי התורה יש את העיקרים הדרושים והראויים להדריך חיי האדם עלי אדמות ומה שדרוש על מנת לממש זה הטוב הטמון הוא ההעמקה והעיון. ובהיות כי רבים מן האנשים מתקשים בהעמקה ועיון יוצאים הם אל סיפורים שטחיים שחוץ לתורה וחוץ לאמת אף אם יש להם זיקה כלשהי אליהם והם כשטים על פני המים במקום לצלול ולדלות פנינים. זו אף הסיבה לסיפורי עלילות דמיוניות המצאות ושקר אשר הם נפוצים מאוד בדורינו, סיבתם היא מחמת אשר סיפור אמת דורש תחקיר מעמיק לעמוד על פרטיו ולדייק בהם, והריגוש בהם פחות והשגרה מצוייה אזי בוחרים המספרים להמציא מה שיעורר הריגוש ותשומת הלב שיחפצו אצל השומעים וזאת בהתרחקות מן האמת ואף הטעייה של המקשיבים והמתחנכים. בעניינים רבים הנהגת רוב האנשים כך, דהיינו לבחור בשטחי ובנגיש על פני להעמיק ולהגיע אל הנכון הראוי המדוייק והטוב יותר מצד האמת. בעניין התזונה לדוגמא האנשים מעדיפים להפיק סיפוק וחוויית טעם והנאה ממזון מתובל ומוטעם על ידי הרבה סוכר מלח חומץ או חריפות, בלא לתת לבם כראוי ובאופן יסודי על בחירת אכילת המזון הבריא בעבורם
|
|
|
|
|
;){kind=link}